דמעה מלוחה של אמא

נטיפי כאב מהולים במלח  באים במגע עם האוויר.

ידיים רכות מבשלות במרץ, חושבות שאולי  יוכלו להסתיר.

תווים עבי צוואר נשלחים ופוצעים כחצי מלחמה מן הנפש והלאה;

הנפש שכבר מזמן איבדה כל עניין בחיים, ואז כלכודה יצאה והלכה לה.

דמעות מלוחות מביעות הקלה,

אדישות מציירת  תקווה וחמלה.

אז לאן הוא הלך והיאך זה קרה?

הכיצד זה תנטוש מלוכה בעתות בערה?

ואולי מוטב הדבר ואפילו  נושק ל"נכון",

כי רצון לתקן הוויה לא יבוא אצלך בשדות ההיגיון.

ליבי עליך אבי, ובמסתרים תבכה נפשי כעת.

את כל אשר קרה ארצה לשכוח, אך כיתד בגופי מכאיבה האמת.