איפה הם

האנשים כולם

כציפורים נודדות

נעלמו לבלי שוב.

 

ורק רוח מקרית

תסיט לעיתים

ציפור אחת אלי.

מרוטה

מקומטת.

 

אך לרגע

יבליח

אותו חיוך

אותן עיניים תכולות.