פתחתי דף ישן, דהוי, התחלתי
לכתוב תצלומים
עירומים
ומלאים תוכן
גוף פצוע, מצולק,
נפש שבורה ומרוסקת
אימא שותקת
אבא מרוחק
ואני, שם בפינה יושבת
חושבת, ראשי שט במחשבות
על אם ואולי
והלוואי ויכולתי לשכוח
היום אני כבר יודעת
לעולם- אין לאן לברוח.

תצלום מטושטש,
זיכרון אפל
העדפתי להדחיק
לעטות בערפל

ואותם אלה שהלכו
פתאום
והלמו בי אשמות
וכאבים
עכשיו הם הולכים לי באלבום התמונות
והדמעות זולגות אליהם,
לגן העדן
של מתים.

זוהי אני,
דמעתי מתפשטת,
תולה עצמה על בניין בצמרת
קר לי עירומה, אבל רציתי שתדעו
ששיריי יהיו
אלבום חיי
שפעם הבאה לא תנהרו
אל האופק הקורא לכם
להשאיר אותי לבד
שבורה בערימת שירים
שאין למי להקריא


בסוף רק השירים נשארים
ואין מי שיחבק אותם
ויעטוף בלילה קר