ראשך כהר מתגאה במעלותיו,
פניך כשמש זוהרת, זורחת בפיסגת ההר,
חיוכך כשחף הפורש כנפיו על פני השמש כשובב,
שיערך הפזור היורד אל כתפיך כמפל הנופל מההר אל גלי הנהר.
בשפת הנהר גיליתי את שתי הגבעות הצמודות השופעות בריחות עדן אדיבות.
העזתי, הרחתי הריחות, שאפתי נשאפתי ועפתי נפלתי בשיכרון החושים בין שתי הגבעות.

 

כה קרוב הייתי לעדן...
שכבתי במיטה כאבן.
נחרשתי, נאלמתי.
כנראה עוד פעם חלמתי.