שתיקת הדרכים

מאת: שירת הים



אל תעיר העננה העקודה,
את בכי הלב, הפנמתי בכתפך.
כי שם ידעתי זמר וביטחון,
והבל הדממה, נשר בסתיו האחרון.

ואם אשוב הערב משתיקת הדרכים,
נרקיסים אלקט במקום הנדודים.
ואם בכרך, ירעמו פעמיי,
זכור כי עייפתי באפיסת לילותי .

והיכל נפשך, בשלהבת משתוקק,
רפד תיבת זהב, מחרוק השן.
פן ינומו פנסי השבילים,
הלא, זך וצלול תשיבם בענבלים.

באלף כדים, נרדה לכרמים,
בקול רינה בתוגת המרחבים.
אהבתך רועה מרבד תכלת בדמי,
ויפוצו סכרים, רוויים למרחקים.

איך עברו הימים, במעלל כוכבים,
ניטחנים בנידחי תככים וסלעים.
הן תדע בוודאי, קלרינט מנגן ,
ורוח אביב בוקע על נהר הירדן.

בוא נשיל משעולי אש ניגון הלב,
אל תירא, ואל ייחת בבורות המים.
עת הזמיר הגיע, נהלל יומם וליל,
כי תירמס כל צרה, בחיוך השמים.



01.03.04©

שירת הים