הדמעות מציפות אותי

הרבה מעבר למותר

הן חוצות את הקו הממוצע

ומעלות את מפלס הרגש.

 

אני אוחזת בגרוני ומנסה

חונקת יפחת בכי עדינה

אבל מי אני כנגד דמעותי?

רק טיפה קטנה בים של

דמעות.

 

טיפה קטנה ומלוחה

שניצבת בדרכי כל פעם

שאני לגמרי לא מוכנה.

 

אני רוצה להוציא עליה את חמתי

לומר לה "אסור"

ולשמוט את ידה.

אך הערמומית

קופצת לה בהקלה

וחיש קט

מבצעת את תפקידה.

 

יימח שמה

טיפה ארורה.