חיינו באותה דירה 25 שנה שמהם אולי היו נחמדים 5 שנים ,אולייייי

בשאר לא תקשרנו , זה אומר לא דיברנו כלל, גם לא בקשר לילדים.

אבל ערב אחד בעקבות טלפון תמים של אדם נחמד , שכל מה שביקש

זה להזמין אותי לברית של הבן שלו.

מכאן דברים התגלגלו במהרה, בעלי הקנאי החליט שזה המאהב שלי.

קילל זרק דברים, בקיצור סלל לי "דרך בריחה", ביתי הייתה בבית והחליטה בשבילי 

שהגיע הזמן לעזוב את הבית, אספתי מעט ממטלטליבתיק קטן, את הדברים

שקשורים לעבודה שלי, ונסענו לאחותי.

למחרת בבקר , נסענו לחפש דירה.  הטלפון לא פסק לצלצל, בעלי " יקירי " על הקו.

חזרי הביתה , לא אפגע בך, הילדים מה עליהם? אבל אני בשלי, לא רציתי להיכנס לסטטיסטיקה .

מהר מאד מצאתי דירה, ניקינו סידרנו, התארגנתי פחות או יותר,

 לילה ראשון כאישה חופשית  , בלי לשמוע קללות בלי צעקות, שקט מחריש אוזניים. 

עזבתי אחרי ילדים, אך ידעתי שלא רחוק היום ואביא  את בנותי אליי. , על בני אספר בשלב 

מאוחר יותר.

בית ריק , ארבע קירות, רק מזרן על הרצפה , ושמיכה להתכסות.

לא ישנתי כל הלילה, כל רחש הקפיץ אותי, אבל כמו שאמרתי שקט . למחרת היום

ביתי היקרה שחייתה בבית מושכר שאלה אם היא יכולה לבוא לגור איתי. וואי איזו שמחה,

שתינו על מזרן שמיכה אחת וחיבוק גדול. 

אחרי שלושה חודשים קרים , על מזרן עלוב, קניתי תכולה של דירה מעוקלת.

היה שם הכל מכל וכל , והפכנו את הדירה למקום חם ונעים,.....................

.

.