עלעליו נושרים כל שנה ,אך איננו ערום,

מתחדש הוא בחגיו,חי לו בנחת ביקום.

גם כשצונחים עלעליו,כמו סירה על גלים,

תמיד הוא יחתור,אל אותו חוף מבטחים.

 

העץ משיר עלעליו ,לדשן אדמה רעבה,

להעשיר ברקב כל שנה,לשפות יבולה.

העלים משנים צבעים, כצבעי החמה,

כפחם נראים בלילה,עם צאת הלבנה.

 

עלעלים באביב ישובו, כמו קסם ישן,

לעטוף באדרת תפרחת, עץ שאלאנן.

להאיר בפרחים, בצבעים כה מרהיבים,

כצאלון האצילי , עם שפע פרחיו אדומים.

 

גם אדם בבא היום, יסיר עלעליו וגזעו,

יאציל אדמה שממנה ברא אותו בוראו.

עלעליו ינשרו לתת תקווה חדשה לעולם,

עץ השדה האדם, עץ השדה הוא האדם.