ואז היא התיישבה מולי

זאת אני, ואני חייה עם עצמי כבר 45 שנים. כן,

אז יש לי כבר מתחת העיניים שחור שבא

 כתוצאה של רזומה של עייפות ולחץ.

זאת את אני, חייה עם הפנים והבטן

 האלו כל כך הרבה שנים, אני הייתי

קרובה להרבה סכנות מוות בחיים כי

הייתי בהרבה נסיעות ומסיבות

שבמהדורת החדשות ראו אותם כמה

ימים  אחרי מתרסקות.

כאילו מישהו תחנן לי את הכול, ואני

רק התרמילאית שעוקבת אחרי כל

הנקודות במפה בזהירות ומנסה כמה

שפחות ללכת לאיבוד.

מזמן הבנתי איך כל צבע נראה

ואיך זה שיש מקומות שבהם אתה מרגיש

ממש מיוחד ומקומות שבהם אתה מרגיש

סתם כעוד אחד.

למראית עיין זה מה שראיתי באישה המבוגרת

שישבה מולי ברכבת ומלאה את התשבץ של העיתון,

אבל מעניין וגם קצת מפחיד מה היא חשבה על החייל שמולה

שלא מפסיק להסתכל בראי?

ואם לא היה לי את התיק הזה,

 אז אולי היה לי תיק של חייזר אחר.