הינה הלב והדמעות

והמזבח

נעקד ימייך

בוכה את סתו לכתך

השושנים המתות

הקיץ שמת

 

אהבתך החסרה

מבעד לחלון קרוע-

אין אופק

את אינך

מלווה ציפרים מתרחקות

לבלי שוב

אתמול שגווע

 

הולך לאורך החוף,יחף

עדי רדת לילה

חסר מתק טללייך

מי ישקני?

אבן  הבאר מתהפכת

מעל לראשי

רוח לוחשת-

לך

 

האם באו מועדיי?

האם קרבים ימיי?

המתה נפשי החולמת

האצעק אשכבה לה?

האלחש?

 

הלילה עוטף את גופי

מעיל מרמה וסתרים

ברכיני נא, ברכיני

בטרם אפליג

לשכחה.