במחול קרבי לא ממומש נשמתי האחת יצאה לה;

בין גלים מתנפצים על פסגת עולמי-רצתה היא כל כך להגיע למעלה.

עלתה ועלתה עד שאחזה בקצותיהם של ראשים מוזהבים.

אך גילתה  לבסוף שבשאר חלקיהם,כמו כולם הם היו עד אימה רקובים.

נשמתי הקטנה-את ציפורניה בעוז החלה שולפת.

מי היה מאמין שזכה וטהורה תעטה מבחירה מסכה של מפלצת?!

התפרצות  לא צפויה של הר געש, ובלב הלבה לוהטת;

בים בו הולמות הרוחות, מחשבות שוב לוקות בדלקת.

במחול קרבי שכזה, הזוי ובלתי ממומש,

נשמה לאחור פנתה ללכת,

כי את קול נפילתה-העולם לשמוע  דרש.

רגע בו שקט ורעש נשקו זה לזה;

כשמציאות החיים אז פתחה במחול,

ובעיני רוחי צף ועלה כאב המחזה.