התרגום שלי מהמשורר יו.מיכאיליק. המקור ברוסית. 

תושביה של גמלא הם מתו כולם – תשע אלף.
אלה – בטרם נכנס האויב קפצו אל התהום,
ואחרים – כמו בכל מלחמה – נהרגו בחרב –
טף ונשים, בכל בית ובכל מקום. 

גופותיהם רבצו תחת כיפת השמים,
כל שעל של שטח בדם הרוגים טבול...
שתי אחיות ששרדו נחבאו בתוך בור המים
אותו לא מצאו האוייבים בשלוש סריקות חיסול.

הסופר שתיאר את כל זה היה מדויק ורגוע.
אותו בקולר של עבד הביא למקום הכובש.
הוא היה אי פעם לוחם אמיץ וידוע,
אך בשבי נלקח ועירו הועלתה באש.

הם ברחו על נפשם, אך לשאו, והגיע הרגע – 
בין עבדות לבין מוות לבחור הם היו מוכרחים.
אז כולם נשבעו: "יהרוג-נא כל איש את רעהו!"
הוא נשאר אחרון, ומיאן לקיים, ובחר בחיים. 

והיו החיים מתוקים, ללא מחלות ופוגרומים,
שמו נודע לתהילה ואנחנו לומדים מספריו.
יוסף פלאביוס – כך שמו נקרא, ועל פי מנהג רומי
יוסף – שם העבד, ופלאביוס – שם בעליו. 

כך נמסר לבוגד ולעבד זכרון עברנו,
כך רכושנו נפל לידי האוייב השודד,
ובזכות שתי בנות אנחנו חיים את חיינו,
שתי בנות שמהרג בגמלא הצליחו להימלט.