יש הרבה בני זונות אינטרסנטים בעולם,
אבל אני לא אחד מהם - אני שונה מכולם.
אני אדם טוב, שלא מפחד להיפגע
ודווקא בגלל זה, תמיד מזיינים לי ת'צורה.

הכתיבה שלי צורבת, חודרת ללב
כי זה האיבר היחידי אצלי שאיכשהו אוהב.
והמוח לא חושב, רק מסיק מסקנות
כי מרוב כל העצים, לא רואים כלל ת'צרות.

העולם שהיה פעם, כבר נכחד ממזמן
כמו פארק היורה - הוא עוד סיפר ישן.
והעיניים מחפשות, ולא חודרות ת'ערפל
כי זה אני שקורא לך, זה אני שמתחנן.

והכתיבה רק חוזרת, והמילים כבר קטנות
והמשמעות המתחפשת - מחכה לתשובות.
והעולם שוב צר, והגשרים מתמוטטים
כי כל הבני זונות בארץ, מחרבנים לי בפנים.

והשלום שמחפשים, לא נמצא בנרות
כי שם קיימת רק אש, ששורפת את כל החלומות.
והמבט הריקני, פשוט אומר דבר אחד
שאני בתוך תוכי, מרגיש אך ורק פחד.

השיר הזה נכתב מעצבים אין קץ..