צאתך ובואנו

26/07/2010 16:24 | בן

יום ראשון בבוקר, אורן ואלון בדרך לצפון..צל שחור מעיב על הלב..

צהריים,כפר גלעדי, 12 חיילי צה"ל נהרגים.. הלב עוצר..

תמונות ראשונות מהזירה, נעליים אדומות..צנחנים...אנחת רווחה..

כמה שפל מידות אנוכי?? דם אחיי זועק מן האדמה ואני רווח!.. אלון ואורן בחיים.

יום חמישי טלפון נוסף לשושנה,אין חדש,קולה כשל רוח רפאים...

מסיים את העבודה, שיחה עם חנוך..הוא נוזף בי, הראש לא בעבודה, אני מתהלך כסהרורי,

"תן יהבך בקב"ה, אם תהיה בשורה היא תמצא אותך"..

חוזר הביתה, מחוייך מעט סוף סוף, " צרה בלב איש ישיחנה",

ואני קל יותר אחרי השיחה..הכל יהיה לטובה, משכנע את עצמי..

נכנס למקלחת, שוטף את הפחדים ואת הדאגות, נותן לזרם לקחת איתו הכל..

ושם תחת שטף המיים הקולחים, זעקות השבר של אימי מפלחות את ליבי..

...אלון נהרג....

אחי לא שמרתי צאתך, אך בבוא העת שמור אתה את בואנו..