טרם ינעלו שעריי הגן

08/08/2010 20:31 | עליזה ארמן זאבי

שוב חלפו ארבע עונות,

נשרו כחול זהוב מבין אצבעות.

ידיים קטנות מנופפות, נפרדות,

חיבוקים קטנים עוטפים,

הצצה אחרונה, החצר בתוגתה.

כפות שכוחות נטמעות,

ביינות צחוק ילדים,

נדנדות מיותמות.

טביעות רגליכם הקטנות

שהותרתם בחולות הזמן,

ישאירו חותמם לא יימחקו.

בכל פינה השקט מצטנף,

את הלבב בעצב עוטף.

נועלת שעריי הגן,

נותנת דרור לדמעותיי,

וכבר...מתגעגעת.