מלאך פרטי

08/08/2010 22:51 | בן

את נשימת האוויר הראשונה חנכתי בידייך...

את החושך הגדול בחיי הארת במאור עינייך..

תמיד לוטפת, חובקת, נושקת, לדרך צלחה על מצח..

המילים שאת אומרת, מהדהדות להן לבטח אל הנצח..

כל מהותך היא שאיפה לאושרו של "הגור"..

תמיד פותחת אצלי בעדינות, באומנות את כל מה שסגור..

לא דמעות של צער צריכות לנשור טיפה טיפה מנשמתך..

לא סליחה או מחילה הן שמתבקשות לבקוע מגרונך...

שאי ראשך בגאון בגאוות אם אוהבת..

אני הוא האיש שחייב על הנס להודות ולברך בטרם תחלוף הרכבת..

יש לנו רק את היום..גם אם ימים רבים ב"ה עוד לנו מחכים..

גם הסטירה,היא רק ליטוף שבדאגה יתרה מליבך האוהב מרקיע שחקים....

לעולם לא כועס ומקבל את הכל באהבה..

שלך..

בן שלך.