פחד עוטף את הגוף בעלטה.

עוד לא חשכה. מוזר...

היום במיוחד, לא שונה במיוחד.

ואני מתעטפת בקור.

כמו גורה במערה, מחפשת תשובה..

חזות של שפיות, בכל הכוח קדימה.

אסור שידעו, אחרת יחשבו... מה לה ולחיים?

ממתי לחיים היה אינטרס מלכתחילה?

הכול מעורבב, מסובך. אי אפשר לקחת דברים בפרופורציה.

 רעד בכל הגוף. דקויות, זה כול העניין. זאת רק אני.

צעד קדימה נסיגה שוב בחזרה,

מעגל שהפך לשגרה שתמיד הייתה פה, אף פעם לא ברחה.

רק עוד רגע קטן של אושר טהור, תמים לכאורה,

כי לא כולנו זוכים לחייך בלי סיבה.

 

פלצנות בשקל, כאן ממש מעבר לפינה.

לא שמעתם? מקבלים טיפ על כל קלישאה.

אז אולי המקום ישתנה, ככה זה עם זמן...

אבל אני תמיד אשב על אותו ענן. רועדת מהחיים.