מנגינת העיפרון

והנה שוב אני מנגן בעיפרון
כותב מילים שנוגעים,
כותב מילים של אהבה,
כותב מילים שחווים
למרות שאת אינך איתי
הדף שורות תמיד לצידי
זכרונות רושם כמו תמונה
על המחברת
אות ואות נצרבות כשיר או כסיפור
כמו פס יצור של האיזור התעשיה
של המחשבה
רק בלי הרעש של המכונה
אלא הרעש של המנגינת העיפרון,
הדימיון והרוח עובדים אצלי שעות
אין ספור
מגדיש לתכלית זמן ועודף רצון
אם אני הפסקתי, רואה את זה ככישלון
מזמן לא הרגשתי מרוצה מהאימונים שרכשתי
כל הביקורות מתקבלות בברכה
תודה רבה לאתר זה פשוט מביא לי הצלחה
מכתיבה ילדותית לכתיבה יעודית
את היד אני משווה לרכבת
היא אף פעם לא נעצרת מעצמה  
היא רק עוצרת עם פקודה בכל תחנה של הדימיון
והנה אני עוצר ומנגן בעיפרון