רצנו אחוזי טירוף.היום הפך ללילה ומרחוק שמענו את כלבי המשטרה נובחים,

היער התעטף בשמיכה שחורה.

מדי פעם שמעתי את גניחותיו של האסיר השני (שאפילו את שמו לא ידעתי) בכל פעם שנפל או נתקע בעצים הסבוכים.

עצרתי ליד אחד העצים מנסה להחזיר את נשימתי לקצב הרגיל.

לפתע הרגשתי יד חזקה אוחזת בכתפי,

בגלל החשיכה לא הבחנתי מי זה היה אבל קולו הלוחש נתן תקווה.

-בוא! אמר.ומשך אותי בידו החזקה.

המשכתי בעקבותיו לעבר מערה מכוסה בעלים גדולים.אור חלש בקע ממנה.יכולתי להבחין בבחורה צעירה ומוזנחת העומדת בפתח.

היתה בי הרגשה שמשהו לא בסדר,אבל במצבי לא היה לי זמן לבחור.

פנים המערה היה כמעט וריק פרט לשולחן וכמה כסאות עץ ישנים,

נר דלק והאיר על הקירות בצלליות מפחידות משהו.

לאורו יכולתי להבחין בפניה של הבחורה.היא הייתה נאה מדי.

נאה מדי לחור כזה.

בגדיה היו קרועים ומטונפים.שערותיה פזורות וארוכות.צלקת עיטרה את מצחה.

הגבר שהצילני היה בריון אמיתי ממש ענק.וגם הוא לבש בגדים קרועים ומוזנחים.

-תני לו לשתות!פנה אל הבחורה ואמר בקולו המאיים.

היא ניגשה אל כוך חצוב במערה שלפה בקבוק והניחה אותו על השולחן מולי.

לגמתי את הנוזל המוזר והמתקתק כאחוז טירוף.שוכח את כל נימוסיי.

לפני שראשי נשמט על השולחן וחשיבה החלה לעטוף אותי עוד יכולתי לשמוע את צחוקם של מארחיי.