מתחת לשיח היסמין,לבנים לבנים,מצליבים ריחניים,

ערימות של פרחים,כמרבד נערמים,את ריחם מפיצים.

אני כמו שיכור שוכב,ידעתי מראש,איך הכל מתרחש,

אז למה אני חושב,למה פשוש,קנו דומה לשופר יבש.

 

עוד פרח נושר,כמו מטריה לבנה,נוחת על על השיער,

ניחוחו עז יותר,מפרי ההדר בגינה,שומע צליל מיתר.

עוד תמימה הלכה לחלבן,לפתור בעיות בחיים כאן,

מיכאל יש לו כזה זקן,כמה הוא בכה,יש לו שיער לבן.

 

קום תשמע איזה אדם,על חטא הערווה רק ארבעים,

על רכילות ברוב עם,נתתי עוד כמה עשרות שקלים.

הוא לא הפסיק לבכות,קרא בתי היקרה נסלח לך,

רוקנתי את ארנקי מיכאל,אז הוא מברך אותי כך.

 

מברך ובוכה בוכה,מחתים אותי על הוראת קבע,

אני מביט בה ותוהה,היא כמו פרח יסמין נפלה.

לחלבן קטן ונבזה,כל ענינו לרוקן את ארנקה,

רגע למה זהוא זה,היא מאושרת לא אומללה.

 

כמו שיח היסמין שהשיר את שמלתו הלבנה,

אך הירוק מבשר את התקווה בשנה הבאה.

שוב ילבלבו פרחים יעטפו את השיח כשמלה,

שוב תלך הפתייה לחלבן לרוקן את ארנקה.