איך שלא האמנת

אך שמלאו עשרים שנות חייך

על רגע כזה לא חלמת

לא נשא לבבך

 

כשלקחת מזוודה

ומעיל לחורף הקר

אומרים: שם בהרים עצוב ומנוכר

גם גופייה קצרת שרוולים ארזת

כי השמש זורחת בעמק ברוב שעות היום

כי בלתי נסבל שם החום

 

בעבר היו קוראים לך חלוץ

אבן דרך בהיסטוריית המדינה

אך היום אחד אחד עושה זאת

בעל כורחו, בלי שום כוונה

 

ומה אגיד כשאגיע גם אני לגיל עשרים

הגם אני אצטרך לארוז לי בגדים?

כי כאן בעיר, קשה לחיות ואין ממה להתפרנס

ולחשוב שפעם היו קוראים לך פורץ דרך

והיום אני מחכה לאיזה נס...