מוות במידבר חיים שוקרון

ינצנצו טללי בוקר
בסלעים קדמונים.
מצינת ליל תתכדר,
באוהלים נטוים.

יפי שמים באפלה
בריבוא כוכביהם
ככלה בחופתה
חשה תחתיהם.

עוד נוצרת בליבה
מראות הוד, קדומים.
הדר השקיעה,
בקרני שמש כתומים.

כמחוות אש מקדמה
קרני חמה ילהטו
למרום רקיע דרכה
חרדונים ישתחו.

יד ביד תצעד
בת העיר, משתוממת.
עם אהובה מני עד
בדממה לא מובנת.

חרש, תחליק ידה
על פניו הנאות
שתיקתו הדמומה
בעיניה כניפלאות.

צלילי רטט קלים
ההיה זה חלום?
שב אהובה לחיים
שב ליבה להלום!

אור ריצד בעיניו
חולשה בקולו
תנגן בקלידיו
להשיב רוחו

באזניו תלחש
מסריה האוהבים
כוחו תש
יתמו מצברים

כל יפי המידבר והודו
מתנת אלוה
כקליפת השום ישתוו
כשהחליט הסלולרי לגווע.

הזכויות שייכות לחיים שוקרון