התעוררתם פעם לתוך סיוט
מוקפים באנשים טובים
ובתוך האנשים הטובים יש רק אחד
שהוא רע, שהוא רע,
והוא מסתכל מבחוץ ומחייך,
ותמיד נראה שהוא כל כך מאושר,
כל כך מאושר, כל כך מאושר
ומחייך חיוך גאוותני ומרים את החזה
מרים את החזה.
והאנשים הטובים, היה להם חיוך,
אבל חיוך צנוע כזה, חיוך ביישני,
היה להם טוב, אבל לא...
אבל לא.. אבל לא טוב ממש.
ולאיש הרע היה טוב ממש,
אני יודע כי ראו את זה על הפנים שלו,
ואז, ואז, ואז, כמו מתוך סיוט שבאמת מתגשם
אתה שולח יד לאיש הרע
והוא עוטף אותך בהילה אדומה של אנשים רעים
של אנשים גאים וחזקים וחכמים,
והאנשים הטובים משנים את חיוכם הביישני לפרצוף נדהם
פרצוף נדהם
כאילו הם גם רוצים להיות חלק מהרעים
כאילו הם גם רוצים להיות חלק מהרעים.

ואז אחד מהם מושיט לי יד,
ואני לוקח אותו בלי לשאול, בכלל בלי לשאול,
ועוטף אותו גם בהילה אדומה, הילה אדומה,
של אנשים רעים וחזקים וחכמים,
ואז עוד אחד מצטרף, ועוד אחד, ועוד אחד,
עד שנותר רק אחד עם חיוך ביישני וצנוע.
לבן ועוטף בכלימה מעוררת רחמים.
אנחנו אומרים לו לבוא והוא הולך לפינת החדר
מסתגר ומתבודד שם, מתבודד שם,
מתבודד שם...

ואז מתוך הילה אדומה הלב שלי מתחיל לדפוק ולדפוק,
ולדפוק, אבל איך הלב שלי דופק? לעזעזאל... אני הרי
אני הרי - איש רע. לאנשים רעים אין לב, אין להם לב,
לפחות לא אחד שדופק.
ואז אני קורא לאיש הטוב לבוא, לבוא לאנשים הרעים
אולי, אולי גם פה יהיה לא טוב.
ואז מתוך הילה של כלימה ובושה, הוא יוצא מן הכלים
ומושיט לי יד, מושיט לי יד,
ומסיוט שמתגשם, הוא רואה שגם פה טוב,
שגם פה טוב.