...

אני אוהבת לקלוף את אריזת הניילון שלו כחפיסת שוקולד טרי ולפתוח את הקופסא כשהצירים שלה עוד חורקים, בתוכה מונח דיסק שמתקשה להתנתק מהרחם שלה, אני מתענגת עוד רגע על ניחוח הפלסטיק המבחיל ומניחה אותו בפיו הפעור של הדי וי.די שלי שמקפיד לגנוח מאושר.

אני מגבירה את הווליום ,לוקחת את החפץ הפאלי הקרוב אליי (בדרך כלל שלט של טלוויזיה) ועוקבת בשלמות אחר מילות השיר מבלי להוציא הגה, לפעמים אני מדמיינת שאני מאלתרת את מילות השיר בזמן שאני שרה אותו לעיני קהל מיקרי, שהוקסם מהצלילים הנעימים הבוקעים מן המרפסת המפונטזת שלי ולפעמים אני עוצרת כדי לבכות , (לא לפני שעשיתי פאוז כמובן) אחרי זה אני מתעשתת וחוזרת "לשיר" ו"לפרוט" על דפנות השולחן בסלון, השלט כבר ניצב על בסיסו ואני לוחשת לו ב"קול" חנוק