החיוך שלך, נותן לי מרץ

גם כשאתה, מביט לעבר

השקיעה.

בוא נלך, בצידי הדרך

נבטיח שלא ניפול

 

הנה אתה, עומד ומסתכל

מכירה אותך, מלפי ימים עברו

שהתחבאו נעלמו, בערפל, גם

שהאדמה יבשה, יגיע משהו

טוב.

 

החיוך שבכל יום רואה

אותו הטעם שמתמזג על

הלשון, השפתיים האדימו

לפני כמה דקות רק לראות

להדמות, למה שעכשיו.

 

השתיקה כה יפה לה

עם  עוצמים את העיניים

ונושמים

בקצב פעימות, לספור רגעים...