ליל עוצר בעזה חיים שוקרון

שיר שכתבתי בעיקבות ליל עוצר באינתיפדה הראשונה בשרות מילואים בעזה 1988.

עיר של כלבים שוטים,
חסידים שוטים,
מיוסרים בשוטים.
רחובות מרוצפי אשפה,
חיילים רדופי אשמה.
רדופי פקודות סתומות,
ואבנים תועות.
ירח אמצע נישפך,
על הזמן, הנימרח.
גומי חרוך ותפילת מואזין.

מחסומי אבן נישברים,
צצים ביד נערים.
מפגינים בגרותם, גבורתם.
לעיני נערות הכפר.
נילכדים כגורים,
על לא עוול בכפם,
על אבן בכפם.

עיר של כלבים שוטים,
חסידים שוטים,
מיוסרים בשוטים.
עוול זועק שמים,
שרירות ושרירים.
אלה רובצת,
אלות ניחתות.
תעודות כסם חיים,
מעבר, זהות, נהיגה, מלשין.
עשן צמיגים ותפילת מואזין.

אימהות מגוננות,
בממזריות כפרית,
על פרחח צעיר.
נשים כבדות וכבודות,
רחוקות כמזרח מים,
מאותה אחת, נהדרת,
גל קוסטה.
הנישפכת לאזניי
דרך אזניות הווקמן.

אשה שלמה,
אשה מושלמת,
מחלחלת,
עד אצבעות רגל קפואות.
יוצרת מסך,
מפני כיעור ובחילה.
יוצרת מחילה.

הזכויות שייכות לחיים שוקרון