כשהחלומות נמסים בכוס הקפה

והדמיונות יוצאים מבין הסדקים

צרחת הליל שוב מחרישת אוזניים

צל סכין חותך את הדממה

לחשי אימה מבטים מבועתים

פסיעות כבדות אני שומע

קרב הוא ובא...

ומי הוא מה הוא לא אבין לא אדע

אורות כבו באחת צליל שעון מהדהד

השכנה נפחה נשמתה אשתקד

ובבית נשארה נשמתה

את חיינו למרר

עיניי עצומות לרווחה

גופי קשוח ברעדה

פתע יצאה לה מילה ואחריה מנגינה

רקדנית בטן עלתה לבמה

ואני מענטז סיוטי עבר

פוטר הזיות רק במבט

צללתי במימי ניגונים

לוגם שתיקות ישנות

צף בין חזיות אדומות מים

ואגם הסוגר שעריו כי חם

נשבעתי לא אלך עוד לשם

נשבעתי לא אלך לשם