לו רק ידע ליבי מרגוע, מכמיהות לאהבה...זה הלך ואיננו עוד.

כעת, דמותך.

וליבי דואב, צועק "היכן את?" ואני איני עונה, ובין טיפות גשמי הזעף תוהה מה לי ולאהבתך..

 

ודאי לא תדע, שאותך דיברתי, ודאי לא תלחש בלילות את שמי.

גם לא אתה זה לו קראתי, זו אהבתך , שבתה אותי..

והלוואי שיכולתי, טעמה לדעת..[אף שסלדתי מטעם אהבות.]

לו רק יכולתי, רק לגעת, כדי לכאוב שוב מתאוות.

לו היית שלי. רק קצת.

עוד רגע, לפני שתלך.

אף אם מעט, 

            רגע לפני

                        שליבי דועך...