ד"ש מהזמן

 הזמן, בְּעתַת יומם של ספנים
 מתאפס לקו של גריניץ',
 נושף ומתנשף מריאותיי
 מעל גבעה צופה ל'ביג-בן',
 מחייך לי אדמדם,
 נשפך באש-גוון, מתריס על כל מסגרת,
 כ-Hodgkin בבריטיות לא אופיינית.
 
 גם כאן, הקיץ חורץ את רישומיו
 ועלעליו קדים לקוד סמוי של רוח,
 משיב פניו אל פניי, נושק להן, צהוב