על פי משפט הפתיחה של גלי08/11/2010 20:41 | שיבולת ברזניהייתי בן שתים עשרה בסך הכול כשפגשתי לראשונה את המוות. הוא היה עטוף שחורים, נפול פנים, ועדיין לא הבנתי את משמעותו.
כל יום,כשאני חוזר מבית הספר,כשאני עוד רחוק מהבית,אני כבר שומע את נביחות השמחה של הכלב שלי מוקי,אני טס הביתה,הוא קופץ עליי ומפיל אותי על השטיח,ואנחנו משתוללים כהוגן עד שהוא רומז לי שהגיע הזמן לצאת החוצה.
אני קושר סביב צווארו השחור רצועה אדומה,ושנינו יוצאים מהבית בדיליוגים עליזים אל הגן הסמוך ההומה מצהלות ילדים ונביחות כלבים.
וכך,כמעט שש שנים,בילינו יחד ,שיחקנו,השתוללנו עד ש...
לפני שבוע ,כשחזרתי מבית הספר הגעתי עד פתח הבית...ומוקי לא נבח...
קראתי בשמו בשקט,אח"כ בצרחות,הוא לא נמצא בבית,יצאתי לגינה הקטנה שלנו,ושם,בצל שמתחת לעץ התות ראיתי אותו:
הוא שכב שרוע על גבו,עיניו עצומות למחצה,התקרבתי אליו בזהירות,נגעתי בבטנו כדי לדגדג אותו,שיקום כבר,,ונמשיך להשתולל ביחד,אבל הפעם הוא לא התעורר...
|