זכורה לי טביעת עין בצל עדשה כהה
חדה כתער, עם חיתוך מדויק.
זיכרון שלא בוגד ועם הזמן משתכלל
לא כזה צילומי רק תחושתי, אנושי
זיכרון של מחווה ומבע
זיכרון של עמדה.
לנגד עיני ניצב, כתמול שלשום
נמחץ ללשד עצמותיי
חלק מישותי, דמותי
חלק בלתי נפרד מזהותי
זיכרון שטרם בגד
זיכרון של זה שבגר.