יפה שתיקה לחכמים.
לא?
תארו לכם אדם חכם, ששותק... ודאי כל חבריו (החכמים להפליא גם הם, ללא ספק), מתקהלים סביבו ומחמיאים לו, כמה יפה לו השתיקה. מעלים שאלות סקרניות לגבי כמה היא עלתה וזורקים הערות על כך שהם מצאו שתיקה יפה יותר בסדנת הויפאסאנה.
אבל זה מה שיפה בשתיקת החכמים, אין צורך להגיב לכל השטויות האלה, כולם חכמים, הם יודעים את התשובות ממילא. ואותו חכם שהשאלות מופנות אליו, הוא גם ככה לא יענה כי  אחרת מה יהיה יפה עליו? העניבה החדשה?
באמת, רק בבית, כשישחרר את העניבה ויחלוץ את נעליו (או כל מה שחכם בעיניו לנעול), הוא יעז לתת לעצמו רגע של נחת (אחרי שיסובב את הראי, כך שלא ישקף את בבואתו הכעורה חלילה) ויגיד "אוי...".   אח"כ יתנהל כאשר יתנהל, בוודאי לא שונה במיוחד מהתנהלות שאר בני האדם אחרי שהם חוזרים לביתם מיום של שתיקה. הוא לא יכביר במילים לעצמו או למראה וילך לישון .
אולי יחלום חלום טוב, אולי לא. אולי ידבר בחלומו, אולי ישתוק. אולי תהא שנתו טרופה ולכן יתעורר עייף ויתחיל לחלום בהקיץ.  אך די להשערות ולהנחות, זמן לישון, לא להטריד את הראש במחשבות על מה יחלום או לא יחלום. מחר יהיה די זמן לחשוב על זה, בזמן שיעטה את מסיכת השתיקה האהובה עליו (שכמובן תהיה יפה מאוד), שמבעד לה, גם ככה אף אחד לא יראה אם עוד נותרו לו חלומות מהלילה שהוא מעז לחלום בהקיץ.  אף אחד לא יראה אם שתיקתו בוערת בו, או שמרוב דברים להגיד הוא לא יודע מאיפה להתחיל.

בוקר שטוף שמש,
שיערו מסורק לצד.
האם ידע בליל אמש,
כמה יהיה לבד?