אור17/11/2010 08:31 | מנחם דורון ז"ליושב בחדרי.
הקירות גובהים בקדרותם. שמש אפלה מקבצת, מחדירה, קרני אור כהים, מבעד לתריסים המוגפים ומאירה תמונה שעל הקיר המביטה בעיוורונה, והצבעים ניתזים בעזות מכחול, צובעים רקיעים סגולים, עם העבים הלבנים. אז בא הלילה ושוב בא היום. מחזור חיים שלם מתוך האפלה. כדי להיות אני. |