"הו! הוד מעלתך" ועמד והשתחווה וכרע ברך והרכין ראש. "הוד מעלתך היחיד הנהדר המואר הקדוש". הוד מעלתו הסמיק במבוכה, אף פעם הוא לא אהב את הרשמיות והנערצות הזאת "מה.. מה בקשתך?" אמר לו הוד מעלתו. כורע הברך שתק לשניות וחשב ואמר "אשתי, אשתי חולה" בלע רוקו, "מצוננת, אתה יודע, גם קצת כאבי גרון וחולשה. ככה זה, חילוף עונות". הוד מעלתו הנהן בהסכמה, "כן, זה משהו. פשוט סיוט. אבל נעבור את זה. התרצה תרופה מבית המרקחת שבמלוכה, אולי תמצית תה, לימון?" כורע הברך גיחך, גם הוא במבוכה קלה, הרי לא כל יום מציעים לך תמצית תה מבית המלוכה, נכון? אבל הוא הושיט יד ואמר "לא, לא, אבקש רק שתברך את אישתי. וכך היא תבריא", כורע הברך נעמד, "זה בסדר שאני קם?", המלך גיחח ואמר "כן, זה בסדר. אך אני לא אלוהים, וגם לא שליחו. אלוהים יש אחד, ושליחיו משקרים. אם תרצה שאישתך תבריא בדרך נס, התפלל לאלוהייך". כורע הברך שנעמד התבלבל. הרי הוא הלך שעות כדי להגיע למלוכה, השאיר את אישתו החולה עם בנו המופרע, בשביל שמלכו יגיד לו להתפלל? הרי שנים שלמות הוא מתפלל ולא קורא כלום. הוא ביקש גם בית עם נוף לים, ואיפה הים, ואיפה הבית. בקושי מקלחת, בקושי מקלחת. כורע הברך שנעמד, הסתכל על מלכו ושתק. מלכו הסתכל על כורע הברך, ושתק גם הוא. מין שתיקה מביכה כזאת עברה בינהם, כאילו מחכים שהאחד יגיד לשני משהו, אך שניהם שתקו. לבסוף, המלך הוציא משאף בגלל האסתמה שלו, שאף לעצמו ונרגע. כורע הברך שנעמד סובב את הראש, וחיכה למילה, והמלך אמר - "טוב, בכל זאת. רוצה תמצית תה, לימון? אולי אפילו כדור מציצה?", כורע הברך אמר, "לא, זה יתקלקל בהליכה..."