והיו עיניך רואות

 והיו עיניך רואות

מאת: שירת הים



בקשתות ההר
הושט ידך עם שחר,
והיו עיניך רואות סביב
יונה לבנבנה לחגווי הסלע עפה
ירקרקת צוואר משכשכת בהדרים.

וביקשת גבול מקליפות היגע,
ונשבה בך רוח צלולים,
אור פניך משחה ברגע
נישמתך גברה עוז להמשיך.

כבר כרעו טרשים באש החוח
וכבשה רובצת שוב בהרים.
אני שחורה, גמלו בי ואנוח
שושנה זכה בין עדרים.

לפתע ידך כשמש בי נוגעת,
מחבקת שמלת הנעורים.
בנחישות פוצחת, אהבה יודעת
להשיב עלומי הנשכחים.

כי לבי נושק בערב עלי סהר,
פרי געגועי עמו מביא.
והיו עיניך לוכדות דממה פורחת
והמריא לבנו בחוט המרחבים.



©29.05.05

שירת הים