באג בתוכנה        פרק ד'

כששלף את מטבע התוכנה מהכונן, התקרב אליו המוכר, בעל הקוקו.
"נו, הכל בסדר?"
"כן, עושה רושם שכן"
"ראיתי שניהלתם שיחה קטנה" סימן בראשו לעבר השכן.
"כן, הוא סיפר לי קצת עליכם. ניראה לי שלא חסר לכם אדרנלין"
"מנייאקים הסופרים. הם היו הראשונים שדרכו עלינו כשעיסקי השירה קרסו. הם גם שמחו לדפוק את המסמרים בארון הקבורה. קרוב היום שנחזיר להם כפל כפליים."
   בדרך לרכב הירהר בפגישה שתערך בערב. הוא ראה את סיגל החמודה, לבושה בצמודים, שכה החמיאו לגיזרתה. שיערה הגולש מוטל על כתיפיה וכולה מחמדים. לפתע ניראה לו השיר , שחשב לתת לסיגל, כדבר זול שלא נאה לתת. מלחמת המשוררים והקלות שבה ניתן לכתוב שיר, פגמו בייחודיות המתנה. לפני הביקור בחנות, שיר נחשב בעייניו למשהו שניכתב מתוך סערת נפש, אהבה וגעגוע . עכשיו, כשפלשו לשירה מילחמות ושינאת יוצרים, איבד השיר מקיסמו וזוהרו. לא, הוא לא יתן לסיגל שיר. זה עלוב מידי. הוא חייב לתת לה מתנה אחרת.
מימין לכניסה לקניון, הבחין בדוכן. הוא ניגש לדוכן ואמר לאיש שמאחורי דליי הפרחים:
"תן לי זר סיגליות יפה"

   סוף דבר וסוף לסופרים ולמשוררים?

הזכויות שייכות לחיים שוקרון