מחשבות

צלולות המחשבות בלב האוהב,
קשות המחשבות בלב הכואב,
הפצע נפער, להגליד אינו יכול,
ודמו אדמדם - אינו דם כחול.

נפש בוכיה אינה דומעת,
נפש הומיה אינה יודעת,
כי העתיד מחכה ליום הנכסף,
ליום שאחריו ועוד יום נוסף.

עשן מיתמר מאש ולהבה,
שורף את הלב והנשמה הרעבה,
ומתחת לאש גחלים לוחשות,
זועקות זעקתן של נפשות נואשות.

צורבים הלילות באפילה השחורה,
מבליח האור מגופה של מנורה,
והיא שבירה, מיועדת להתרסק,
והחושך ממשיך, הולך ונוסק.

הבוקר האיר, היום נולד מחדש,
האופק צהוב, רחוק ונרגש,
מנסה להתקרב, אך נשאר במקומו,
כמנהגו הישן, מדי יום ביומו...