חמלת האדם

19/12/2010 17:44 | עליזה ארמן זאבי

מעלות השחר, עד יום מעריב,

כורע ההלך בנטל שתיקתו.

זרועו מושטת בתחינה אילמת,

מעטפת גופו מסמורטטת,

עיניו נתונות במרצפת.

הבושה...הסתלקה לה זה מזמן,

הקיום...תפס מקום של קבע.

ההמון מזין מבטו,

מתי מעט, מעלים הפרוטה בידם,

איש בדרכו ילך.

איה חמלת האדם,

ההקשחנו ליבנו,

ההיה ההלך כחלק מהנוף...