ער בדמי הליל

מביט בחלוף הזמן,

אל הספרות האדומות

המספרות את סיפורן,
מתחלפות בכל דקה,
דוהרות מהגיגים
אל תוך השכחה.

מקשיב לזמזומן של המילים,

הבלתי מושלמות

בקיטועי הברתן,

צורמות בקריאתן

באי סדר מתעתע.

מזנקות מתוך המחשבה
בתשוקה אילמת,

כשטף אור בהיר,

להיוולד לתוך השיר.