יותר מכל חיבבה הרוח

את כפיסי העץ הקבועים בתריסי 

הבתים שבמורד הכפר.

 

הייתה מטלטלת אותם עד שחרקו בזעם,

וטורקת - במהומה גדולה.

 

ואת הפעוטות שבבתים הבריחה

תחת הררי שמיכות להיחבא,

בין קפלי גוף אימותיהן עבות הבשר,

מאחורי שדי קטיפה ופטמות ענק.

 

אז הייתה שורקת בעליצות,

ונעלמת כשם שהופיעה.

 

פתאום.