וָתִשְבוֹת...

בגלימה בה התעטפה

נפרמו בזו אחר זו

מילים והבטחות

ומחט הזמן מנסה לאחות,

תך לתך, מילה לשורות.

ובנול, רוטטים כמיתר

עצבי צפייה, האמנם מאוחר?

חוט החסד המשוך אזל.

הכישור שבת ממלאכתו

גם מְנוֹר האורגים חדל.

ותשבות מכל רצון.