שוטפים אותי

זיכרונות ילדות 

של עצב.

זוכרת את אימא

רזה צנומה

אישה יפה ומטושטשת

ליום טוב מתפללת.

עוצמת עיניים 

ורואה את ילדותי

עטופה ענן שחור

ואין אור

ילדה נערה

בחלון עומדת

ידיה מושיטה לשמיים

ומתפללת

להקת עורבים

בשמים חגים

לטרף מחכים

אבן רוגמת

התפזרו, עוד לא  

זמן ללכת.

פוקחת עיניים

חושך מסביב

ואין איש,

מגיעה בשורה

אימא כבר לא כאן

היא עטופה בלבן

עצב מעול בשמחה

מכאב נגמלה

אישה יפה 

השמימה עלתה.

עוד מלאך  במשכונותיך אלוהים""