בגינתי פרחה  רקפת ,ישר הרכינה את ראשה,

מעליה טל היא נוטפת, ממחזרת לאימא אדמה.

בצבעים של ורוד ולבן, עוטרת לה כתר בראש,

אני מביט כל כך בעצב, מי ראשון עולם ינטוש.

 

בסקרנות בדקתי את שורשיה,כמו תפוח אדמה,

משנה לשנה תופחת בעוצמה, שנים אצלי בגינה.

הנרקיסים לידה פרחו,קבוצות לבנים גם צהובים,

מציפים בניחוחם את הבוקר,בניחוחות מרעננים.

 

בפינה מאחורי הורד, מבצבץ לו אירוס כחלחל,

הגינה מתמלאת בפרחים,הגשם מאוד פתלתל.

הרקפת מרכינה ראשה,מתבישת מעונות השנה,

או שיהייה חורף כמו חורף,שירגישו בכל גינה.

 

אביב יהייה כאביב, שישטוף את הארץ בפריחה,

סתיו כמו תמיד, ישיל את העצים מכל שמלה.

קיץ כמו קיץ נעים,ימשוך את הצהוב לכחול שבים,

הרקפת אולי תרים ראשה בגאווה יחד עם כולם.