פירור של תקווה

היו ימים בהם שרתי ערש -
ידי היתה מושטת אל האור,
מסביב רק שחור.
עץ בודד ניצב על אם הדרך,
עליו בשלכת, כך גם ליבי.

היו ימים בהם נאחזתי בכל כוחי
בפרור של תקווה פועמת.
למחוק את העצב שבעיניי
ולחיות.