עשן ודמעות חיים שוקרון

עשן בארובות, מיתמר.
בקצה, עדיין שואף,
לכיוון שהתוותה הארובה.
מוסט, מתפרע, מתפרא.
הולך לכל הרוחות.
מפיץ בשורת החום,
מתנורי היציקה והליבון.
הבל עובדים, מיוזעים,
עמלים פת לחמם.
חייהם נמוגים,
כעשן.

עשן בארובות עיניך.
מתאבה לדמעות חרון.
שואף, מקווה, עדיין.
פרץ, מתפרע, מתפרא.
הולך לים הדמעות.
מפיץ אהבת התום,
שניצרבה בתנורי הלב.
האירה, מחשכי הנפש,
רקמה חלומות וערגה.
ועתה, נמוגה,
כעשן.

הזכויות שמורות לחיים שוקרון