ראיתי אותה יושבת בשוק,עם קופסת פח לפניה,

יושבת על המדרכה בשוק, מקבצת את נדבותיה.

אומרים שהיא היתה גברת,היה לה וילה יפהפיה,

הוא ברח לה עם אחרת,היא טפלה לבד בילדיה.

 

ראיתי אותה בבית העלמין,קופסת קרטון בידיה,

אנשים טובים אנשים טובים, אלו היו כל דבריה.

פעם היא עזרה לאחרים,נתנה תמיד ברוחב לב,

היום היא כבר לא גברת,היא נושאת את הכאב.

 

ראיתי אותה בבתי אבלים, עוברת בן השולחנות,

אוספת למען ילדיה הקטנים,כמה שיותר מעוט.

היה לה משבר נפשי, דיכאון חרדה,זה לא עבר,

היא בוכה בכי חרישי, על מר גורלה בעולם מוזר.

 

ראיתי אותה סתם הולכת ,בתחנה המרכזית ,

היא לא מבקשת,היא לא דורשת,יש לה עווית.

אמבולנס בא לאסוף אותה,היא לא הרגישה,

הסירנה נשמעה ברחובות,השקיטה מר גורלה.