פסיעות

פוסעת על חול הים

אוספת בעינייה צדפי אהבתה

הגדועים.

מחליקה על פני המים

דמעות של אהבה

הפזורות בה בחרטה רבה.

לוטפת את לחייה

מזיו הלחות האחרונה

בוכייה בדרכה,רועדת.

יושבת לצד קונכייה בודדה

שנפלטה מהתהום הנסתר

לוחשת לה סודה האסור

וממשיכה בדרכה

לספוג עצבות רגעייה

מהים שלא נגמר..