מיהי הנשקפה כמו שחר

שדומעת בלילות

ברה כחמה

ששוללת אהבות.

 

הרי היא

הנאספת בקולות

שמדי יום ביומו

נעצבת בשדות.

 

זאת שעוררה את האהבה

תחת עץ התאנה,

ילדה- נערה

אישה אבודה.

ששפתיה נוטפות מור

ועייניה שושנים

וכל כולה מחמדים ובשמים.

 

כי עזה כמוות אהבה

מילמלה חרישית

וקולה הערב

ליבה את הכרמים-

אהבה כתענוגים.