מורידה שמלת ערב

ונשארת ערומה

גופה נושם

רעננות אויר הים

חוגג, רוקד את דמיונה.

היא נוגעת בו בשקט

בעדנה.

 

שפתיה לוחשות

פזמון

אותו שמעה לפני

הוא נוגע ברפרוף

בגוף

מתפוצץ

במשק התשוקה.

דממה...

ושוב

חגיגת הגוף.

 

היא לבדה

היא חלק

היא הכל

היא החוללת

נשף טבע

היא מנגינה

וגם מחול

היא הציירת

והצבע.

 

ריקוד זה

אין לו סוף לעד

כי היא ידעה עצמה

לבד.