סורגת עצמי לגולם

שכבות של שכבות על שכבות

אצבעותיי הקרות

מעוותות נצמדות

ויורות צמר חם

לעטוף להכיל דמעותיי הקפואות.

לרכך עצמות דואבות,

להרחיק קולות מלחמה

לעמעם רגשות.

מייחלת לאביב שיתקרב מהאופק,

ויסיר את קדרות החורף הקר,

שיפרוץ את שריון הגולם

וישיב לי רפרוף של פרפר.

רחלה סדובניק